היסטוריה של בגדי ים

עונת הרחצה בשיאה, ונדמה כאילו שלל הרוחצים בבגדי ים אופנתיים יותר או פחות היו כאן מאז ומעולם. אבל לבגד הים  יש הסטוריה קצרה שהתחילה פרוע, המשיכה צנוע והתפתחה בהתאם לטרנד החברתי הרווח בתקופה. לאן היא תוביל אותנו בהמשך?

בעת העתיקה כ-3000 שנה לספירה נהגו בני האדם לרחוץ בעירום מלא. הנשים ברומא העתיקה יצאו נגד המנהג הזה ובחרו להתכסות בשעת הרחצה הפומבית בבגד מיוחד עשוי משני חלקים.

לאחר נפילת האמפריה הרומית, בימי הביניים, לא השתנה הרבה והאזרחים תאבי השכשוך המשיכו לרחוץ בבגדים או בעירום. גם בתרבויות המזרח נהגו לרחוץ בבגדים, רק ביפן נהגו הגברים לעטות בגד רחצה הדומה לבגד ים של היום.

במאה ה-18 חל שינוי בתרבות התיירות, ובעקבותיו התפתחו חופי רחצה ואתרי נופש ופנאי. הנשים טבלו בבגדי רחצה צנועים עשויים מסריג צמר ומעליהם גלימות שנועדו להסתיר את שקיפותם של הבגדים בזמן הכניסה למים. הגברים גם הם נהגו ללבוש בגדי רחצה ארוכים וצמודים מצמר.

אופנת בגד הים כפריט לבוש ייחודי התחילה רק במאה ה-19 עת נשים החלו להשקיע בבגד רחצה המורכב משני חלקים וכלל מכנסיים ארוכים לשם הצניעות. בחופי הרחצה הייתה הפרדה בין גברים לנשים ובכל חוף הוצב קרון רחצה שבקצהו שמשיה שאפשר לרוחצות להחליף בגדים בפרטיות.

השינוי הגדול החל במאה ה-20. אנט קלרמן שחיינית אוסטרלית שביקרה בארה”ב בשנת 1907 הופיעה אז כרקדנית תת מימית וצללה למים כשלגופה רק אוברול ארוך צמוד מצמר. בגד הים שלה שקל כ-20 קילו יותר ממשקלו היבש בעת שיצאה מהמים. קלרמן נעצרה אז על התנהגות בלתי הולמת  ונאלצה למצוא פתרון חלופי לבגד הרחצה שלה על מנת שתוכל להמשיך בעיסוקה.

אירוע זה שינה את עולם בגדי הרחצה והם הפכו לפחות שמרניים. בשוק החלו להופיע בגדי ים חשופים יותר שנלבשו תחילה ע”י שחיינים בלבד. בעקבות השינוי החלו להופיע עיתוני אופנה יעודים לבגדי ים והם החלו לככב גם בתצוגות האופנה.

רוח השחרור ותחושת החופש בעקבות סיומה של מלחמת העולם השנייה הגבירה את מגמת החשיפה. הביקיני המודרני פותח מחדש בשנת 1946 על ידי שני מעצבים צרפתיים שפעלו בנפרד.

ז’ק היים, מעצב האופנה מקאן, היה הראשון שהמציא את הביקיני, בגד ים קטן ממדים שנקרא “אטום” כדי להדגיש את זעירותו של בגד הים, כגודל האטום, החלקיק הקטן ביותר שהכירו אז. היים פרסם את המצאתו באמצעות מטוס שצייר בשמים את הכתובת “אטום – בגד הים הקטן בעולם”.

חודשיים לאחר מכן, יצר מהנדס המכוניות לואי ריאר שהצטרף לחברת הביגוד של אמו, בגד ים דומה, אך קטן אף יותר. ריאר טייל בחוף הים בסן טרופה וראה שהנשים הנופשות מנסות לגלגל את בגד הים כלפי מעלה כדי להגדיל את שטח השיזוף. התובנה הולידה את הביקיני, בגד הים התלוי על רצועות דקיקות.

דיאנה פרילנד העורכת החתרנית הידועה של עיתון האופנה ווג אמרה על הביקיני שהוא “הדבר הכי גדול מאז פצצת האטום”. אלא שכמו הרבה מקרים בחיים, מה שלא הצליחו לעשות ערכים, הגיון או מוסר, עשתה המציאות. המחקר המדעי שהתפתח ברבות השנים הצביע על כך שחשיפה מוגברת לשמש גורמת לנזקים בריאותיים של ממש ופוגמת בעור. וכך, בעקבות הידע המצטבר וטרנד הבריאות שהתפתח במקביל, נשאר הביקיני נחלתן של המכורות לשיזוף ובגד הים השלם חזר לגדולתו.

בגד הים השלם חוזר לשיא תהילתו יחד עם האבולוציה הפמיניסטית שכן הוא מאפשר לנערות ונשים בכל גיל, להרגיש שהן מחזירות לעצמן את השליטה על גופן, והן מחליטות מתי וכמה לחשוף.

בגד הים השלם לנשים, שגידל מאז שרוולים ורגליים והפך לאוברול שחייה מאפשר לכל אחת להרגיש נינוחה, זוהרת וסקסית מבחירה, ולשדר לעולם אהבה עצמית וביטחון בגופה.

הוא מספק הגנה מלאה מפני קרני השמש שהנזק שהן מסבות לכל חלקת עור גלויה אינו מוטל בספק, והוא מספק את ההגנה הטובה ביותר מקרני UV.

הראשונות שאימצו אותו הן כמובן הספורטאיות והגולשות שהבינו שזה הפתרון המושלם לשהייה ממושכת בשמש בשילוב עם נינוחות מקסימלית.

ומי שבכל זאת מתעקשת על שיזוף מושלם ואחיד, ללא קווי אלכסון, או צורות הנדסיות מכוערות שמעטרות את הגוף, כך שתוכל ללבוש גופיה, סטרפלס, כתפיות, או כל שעולה שעולה בדעתה, יכולה להיעזר באמצעים מלאכותיים, או לבחור בבגד ים שלם שישאיר את צבע הגוף בנטוראל. כמו שהטבע רצה.

בגד ים אוברול